אני יושבת על הספה-מיטה שלי בחדר הפצפון שלי במעונות, המזגן פועל על 16 מעלות אבל החום חודר לעצמות כאילו מישהו מזריק לי ברזל מותך ישר לוורידים. מטהר האוויר שקניתי פועם בזריזות אבל לא עובד (ככה זה כשההנחיות במקומית), המקבוק שלי מנגן את אוקיי קומפיוטר של רדיוהד בפול ווליום שהבריח את השותפה שלי לחדר ונתן לי את זמן השקט שהייתי צריכה, את השעה-שעתיים האלה ביום של אנטיסוציאליות מובנית שאני חייבת לשמר על מנת להמשיך לחיות במקום ההזוי הזה.
ה-17 באוגוסט היה היום האחרון שלי בארץ. נסעתי עם אבא לטיול של 5 ימים בלונדון כך שנאלצתי לעזוב את הבית חמישה ימים מוקדם מהתכנון המקורי. הפרידה מכולם כאבה; מחלק קצת יותר ומחלק קצת פחות, אבל אין ספק שהרגשתי תחושת החמצה כשעליתי על המטוס. הכל מסביבי הפך להיות מרגש ונוסטלגי כי זאת הפעם האחרונה בשנתיים הקרובות שאני עומדת לחוות אותו כמו שצריך.
חמשת הימים בלונדון עברו מהר והיו חביבים למדי, למרות געגוע כבד לכל מה שבארץ, בעיקר מתוך הידיעה שהולכים להיות לי שלושה וחצי חודשים בלי כל זה. ב-22 באוגוסט תפסתי רכבת לנמל התעופה גטוויק ונכנסתי בדלתות העצומות, מכוונת את דרכי עם אבא לאזור הטיסה לדוברובניק. האחרונה בתור הייתה מוכרת לי מאוד ואז הבנתי שזאת גוונו, הקו-ייר שלי מוויילס. התחבקנו, אמרנו שלום בפעם הראשונה, וכל הסיטואציה הייתה די מוזרה, במיוחד מאחר שהיא מדברת עם ההורים שלה אך ורק בוולשית וזה נשמע כמו סצינה ממש מוזרה משר הטבעות.
חלקנו חוויות ותוך כמה דקות הגענו לאזור ביקורת הדרכונים ומסירת הכבודה. באותו רגע קפצה עלינו בחורה חמודה למדי ויפה למדי והתחילה לדבר בשטף שלא היה אופייני לאף אחד מהאנשים שאני מכירה, במיוחד לא ב-7 בבוקר. גוונו הכירה בינינו, ומסתבר שזו הקו-ייר הנוספת מבריטניה (הפעם אנגלייה) בשם סאפרון, או סאפי (saffie).
אחרי שמסרנו את המזוודות, נפרדנו לשלום סופית מההורים. הסיטואציה הייתה משונה מאוד אבל תוך שניה היינו בתוך שדה התעופה, מחכות לטיסה שלנו. ישבנו ליד שירותי הנשים והתחלנו לדבר שיחת היכרות מוזרה, ומהרגע הראשון הרגשנו את הקליק בין שלושתנו, במיוחד ביני לבין סאפי, שהפכה, לא מאוחר יותר מדי אחרי, להיות החברה הטובה ביותר שלי מהמקום העצום והביזארי הזה.
אחרי שנחתנו בדוברובניק, אספנו את המזוודות ויצאנו החוצה לפגוש את הנהג שדובר אך ורק מקומית, ואת אחד הסקנד-יירים מבוסניה והרצגובינה בשם האריס. הוא היה מאוד חמוד והיה נחמד לדבר איתו; הוא הסביר לנו שאין ממש הבדל בין בוסנית, קרואטית, סרבית ומונטנגרית ולכן הם פשוט קוראים לשפה שהם דוברים "local", שאני בחוכמתי תירגמתי ל"מקומית" וזה יהיה המושג בו אשתמש.
ידעתי מראש שבניין המגורים שלי הוא הבניין המרוחק יותר מהקולג' הכתום (מרחק של כחצי שעה הליכה מהירה), סושץ. ידעתי, בנוסף לכך, שאני עומדת להתגורר בעליית גג עם שתי שותפות בוסניות מהשכבה שלי - ניירה וגוריצה - אבל חוץ מזה לא ידעתי כלום. כשהגעתי לחדר שלי חשכו לי העיניים. חדר קטנטן בו שתי מיטות וספה נפתחת, שולחן כתיבה מאסיבי, ארון בגדים בגודל בינוני ושתי שידות קטנות. כמובן שהבוסניות, שהגיעו לפניי, תפסו את שתי המיטות ואני נאלצתי לבחור בספה. לפחות יש לנו מזגן בחדר.
הנחתי את המזוודות שלי והלכתי לסייע לסאפי ולגוונו להעביר את הדברים שלהם למוסאלה, המגורים האחרים. החדרים שלהן כל כך מגניבים ועצומים עם מיטות גדולות ושולחן וארון לכל שותפה, לסאפי יש אפילו מרפסת, ואין מה לומר, קצת התבאסתי מהספה שלי - למרות שלהן אין מזגן.
לקחתי מונית בחזרה לסושץ, התקלחתי, והלכנו כל תושבי ותושבות סושץ באשר הםן לאטרקציה המפורסמת ביותר בחור שאני עומדת לגור בו שנתיים - הגשר העתיק. שם חיכו לנו כל הסקנד יירז וגם הקו-יירז שמתגוררים במוסאלה עם קצת שתיה קלה וחטיפים, כמה מהם ישבו על הרצפה וניגנו שירים מפורסמים בגיטרה, וכולם עסקו במינגלינג מטורף ומהיר, כאילו מדובר בסוג משונה במיוחד של ספיד-דייטינג - "שלום, אני **** ואני פירסט/סקנד ייר מ****", לחיצת יד מביכה ומיד עוברים לאדם הבא. ישבתי עם סאפי, גוונו וג'ס (הסקנד-יירית הוולשית), קצת הסתובבנו, קצת אמרנו שלום לאנשים שאנחנו לא מכירות, ואז ישבתי עם תואם שהיא הסקנד-יירית שלי מישראל, כשפתאום הודיעו לנו שתהל (הקו-יירית הישראלית שלי - יש אותה ואת נגה שנתקעה בשדה התעופה כי היא לא הביאה אישור הורים לכך שהיא יכולה לנסוע לבד למרות שהיא קטינה) הגיעה, וכשראינו אותה התנפלנו עליה כמו חבורת פאקצות קטנות ומגוחכות. היה ממש מוזר ולמען האמת לא כל כך נהניתי בערב הזה, היו יותר מדי אנשים ושמות לזכור ולא עשינו שום דבר מעניין במיוחד.
הגענו בדיוק 2 דקות אחרי שעת העוצר שלנו (23:00) אבל זה לא היה נורא, התקלחתי שוב והלכתי לישון על הספה הקשה שאמורה לשמש לי כמיטה בשנה הקרובה.
ביום למחרת התעוררנו להסבר מייגע על ה"Code of Conduct", כלומר, על האמנה או החוקים של בית-הספר. אחר כך חילקו אותנו לקבוצות של כמה פירסט יירים וכמה סקנד יירים והלכנו לשתות קפה בבית קפה קטן בעיירה שמתפקד כבר בערב. הייתה לנו שיחה על החששות שלנו, על הפחדים, על הקולג' באופן כללי, ויצא לנו להכיר את העיר ואת הסקנד יירים מעט טוב יותר.
בערב הלכנו לערב תרבות באברסביץ', מן מרכז נוער/פאב/בית קפה מוזר, וראינו טקס שהסקנד יירים ערכו, ולאחר מכן אכלנו כל עוד נפשנו בנו (כלומר, האנשים שיכלו לאכול אכלו, ואני הטבעונית ותהל ששומרת כשרות הסתובבנו בלי יכולת לאכול כלום ואכלנו חבילה של צ'יפס). אחר כך היו ריקודים וסאפי גררה אותי לרקוד, ואחר כך חזרנו למוסאלה כי היא הרגישה לא כל כך טוב.
למחרת היה לנו מבחן התאמה במתמטיקה ובאנגלית. המבחן במתמטיקה היה מחורבן (כי זה מתמטיקה) אבל לא ממש היה לי אכפת בגלל שבמילא תכננתי לקחת את הרמה הנמוכה ביותר של מתמטיקה, והמבחן באנגלית היה פשוט משעמם ומייגע - היינו צריכים לכתוב חיבור בנושא די דבילי באיזה שמונה בבוקר וממש לא היה לאף אחד כוח לזה. אח"כ פגשנו את המדריכים שלנו, ה"tutors". שלי היא בוסנית חמודה ובלונדינית שמלמדת פה גרמנית, אני עדיין לא ממש בטוחה לגבי איך הוגים (או כותבים. או כל דבר אחר) את השם שלה, אבל היא אחת החמודות וממש נהניתי לשבת שם ולדבר איתה ועם קבוצת התלמידים שחולקת אותה איתי. היא נתנה לנו משימה, לכתוב מכתב לעצמנו בעוד שנתיים, כלומר, בעת סיום הלימודים כאן, ואני חושבת שיהיה מאוד מוזר לראות מה כתבתי (במיוחד כשהשתדלתי להתמקד בדברים שקורים לי כרגע ובתמונה שלי של העתיד). אחר כך הלכתי למוסאלה עם סאפי, גוונו ומאיה (עוד בחורה מאוד חמודה, קו-ייר מבוסניה) כי סאפי שכחה את הכבל של ההארד דרייב שלה והכבל שלי מתאים. הבאתי גם את הלפטופ וגם את ההארד דרייב שלי ועשינו הרבה כיף, הקשבנו למלא מוזיקה ותכל'ס נהנינו בטירוף. לאחר מכן הייתה פעילות בבריכה שכיאה לשונאת ים שאני הברזתי ממנה וסתם נשארתי במוסאלה, אכלתי משהו (ירדתי לסופר למטה וקניתי ממרח, לחם, קופסא של זיתים, חבילה משפחתית של תפוצ'יפס, מנה חמה טבעונית ובקבוק גדול של קולה ב-4.97 מרק - שזה בערך 13 שקל).
---
טוב, השותפה קראה לי עכשיו לנקות את החרא שלה מהאסלה אז אני אמשיך את הפוסט עוד רגע. בינתיים קבלו את תהל.
הנה תהל.
הנה אני ! יערה הפראיירית הזאת מנקה חרא לא שלה מהאסלה. החום, זה החום...
סתם מילה שהיא מתחרפנת מהחום שרה שירים ואוכלת סויה יבשה מול המחשב, אני לעומת זאת נרדמת תוך כדי פעולות שלא הגיוני להרדם כשעושים אותם. לדוגמא: היום נרדמתי באמצע ניגון בגיטרה, העיקר יש לנו גשר.
הולכת לגרור את יערה להכין שקשוקה ולהפסיק לחפור לחמשת האנשים שקוראים פה, אוהבת אתכם אתם עושים ליערה תיום!!!
כן אתם באמת עושים לי תיון. ביי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה